COMMUNITY ART

איך "לצאת מהקופסה" ובו בזמן - להישאר בתוכה?

במסגרת אירועי "אוהבים אמנות - עושים אמנות"

המתקיימים בעיר תל אביב בחודש נובמבר

תתקיים בבית פרנקפורט תערוכת אמנות משפחתית קהילתית

של יצירות משפחתיות מראשית ימי הקורונה

 

אם אתם תושבי שכונות מרחב צפון-מזרח זהו קול קורא עבורכם!

שלחו לנו יצירות אמנות על כל סוגיהן

שנוצרו בשיתופיות הורים וילדים בתקופת הסגר הראשון 

למייל-->

 

מועד אחרון להגשה 8.10.20

"קורונה אהובתי"

אנחנו כבר בסבב שני, אבל אין כמו הפעם הראשונה :)

ה-"לא נודע" האמיתי והראשוני שהרגשנו, ההתכנסות האינטימית בבתים, החששות וההקפדה על ריחוק והיצירתיות המשפחתית שהפגנו כדי להפיג את כל אלו וכן, גם התאהבנו קצת ב-ביחד הזה.

בתקופה של פוסט הָסֶגר הראשון, עלו וצצו סיפורי תקופת הבידוד הראשון, אשר אמנם סגר בפנינו את הדלת לתקשורת חברתית פרונטלית אבל פתח בפני רבים מאתנו חלון גדול אל עבר עולם היצירה באינטימיות המשפחתית.

חברים ושכנים בקהילה משתפים עד היום איש את רעהו בהתרגשות ביצירות אמנות שיצרו עם הילדים בזמן הזה ומספרים בגאווה על פינה בבית ששינתה יעוד והוקדשה ליצירה. רבים גילו תושייה ויישמו רעיונות יצירתיים לפעילות משותפת שהעמיקה את החיבור בתא המשפחתי. 

בשיחות חולין חטופות של 2 מטר, שמענו סיפורים על ההצטיידות "ברגע האחרון" בכל חומרי היצירה שאנשים הצליחו לשים עליהם את ידיהם. ב"מאגר לשעת חירום" שכל משפחה יצרה לעצמה, נראה היה שהאמנות עמדה בשורה אחת לצד מצרכים חיוניים כגון: מזון, חומרי חיטוי ועזרה ראשונה.

מה בקופסה?

ערכה של האמנות בפרט והיצירתיות בכלל כחוויה מקרבת וכגשר מחבר בין בני הבית - ניכר בתקופה הזו יותר מאי פעם. היצירה היוותה זמן של ביחד וגם זמן של התכנסות ושקט, זמן לעיבוד של החרדה, אי הבהירות והמורכבות שחווינו כהורים, ושחוו ילדינו בשהייה הממושכת בבית.  

המושג: "יציאה מהקופסה" קיבל מקום של כבוד בהתנהלות היומיומית כמעט בכל בית למרות שבפועל, נשארנו לגמרי בתוך הקופסה.

מה הרעיון?

מכאן נולד הרעיון ליצור תערוכה שנועדה לתת מקום להציג את העושר הרב של תוצרי התקופה האחרונה, של עשייה יצירתית שמילאה חלק ניכר מהזמן הפנוי של כולנו, ולמעשה גם מבטאת ומשקפת את החוויות שעברנו.

אדוות של השראה

זוהי הזדמנות להתבוננות בתקופה הזו בפרספקטיבה אחרת, דווקא ברגשות של חוסן, סיפוק והישג. זוהי קריאה ללקט את התיעוד ששמור, בין אם כיצירה פיסית ובין אם כקבצי צילום ולהשתתף במיזם קהילתי מעורר השראה.

מי אנחנו?

מיכל פרידמן - מטפלת באמנות (MA) ותושבת שכונת הדר יוסף

מרכזת תחום טיפול באמנויות בבי"ח פסיכיאטרי באר יעקב (במחלקה אקוטית גברים) ומדריכה. 

בוגרת אוניברסיטת חיפה, האונ' העברית ומכללת בית ברל. נשואה ואמא לשלושה. מטפלת בשפה האנגלית, במסגרת מע' הבריאות האנגלית בלונדון (NHS מרפאת יום מבוגרים).

מתמחה בטיפול במשברים, מעברים, בקשיים נפשיים ורגשיים, ובעבודה עם נוער וילדים בעלי לקויות למידה. 

עובדת עם א.נשים עם מגבלות פיסיות ובנות זוגן. 

גולי לוי - אמנית רב תחומית ותושבת שכונת הדר יוסף

ציירת ומעצבת תכשיטים, בת 45, נשואה ואמא לשלושה.

חוקרת את הנושא הנצחי של: 'קבלה עצמית' בדרך של ציורי פורטרט בטכניקת ייחודית של גריעת צבע וחשיפת הדימוי המואר ע"י ניגוב כתם שחור. 

ולומדת את הצורך שלנו כיחידים להשתייך לקהילה באמצעות יצירת תכשיטי קריסטלים אנרגטיים רבגוניים. מחברת את כל סוגי החומרים יחד למעגל אחד.

לעולם אין חיבור שאיננו הולם.

אנחנו יודעות שככל שהקהילה שאנו משתייכים אליה יותר מגוונת, כך בכוחה לעשות דברים גדולים ומשמעותיים יותר.

ככל שנקבל את עצמינו כפי שאנחנו, כך נמצא את המקום שלנו בתוך הקבוצה.

אנו מאמינות כי שיתוף הקהילה בתוצרי האמנות שלה, התבוננות על המגוון והעושר שקיימים בנו כפרטים והקיבוץ שלהם יחד

מוביל לכדי משהו גדול יותר בעל משמעות. 

                                                     

השלם תמיד גדול מסך חלקיו.

© 2023 by Beyond the Frame. Proudly created with Wix.com

  • Facebook
  • YouTube
  • Instagram
This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now